הדובדבן כפרי למאכל

שני מינים של דובדבן ידועים במיוחד בשל פריים הטוב למאכל אדם: דובדבן מתוק (גודגדן, Prunus avium), ודובדבן חמוץ (Prunus cerasus). מינים אלה הינם עצים גדולים וחסונים, העשויים להתנשא לגובה 18 מטר, אך בגידולים מסחריים מגבילים את גובה העץ ל-4 מטר. קיימים עוד כמה עשרות מינים בתת-הסוג דובדבן, חלקם בעלי פרי אכיל, כגון הדובדבן היפני (Prunus serrulata).

עצי הפרי נפוצים באסיה, באירופה ובאמריקה הצפונית, כאשר בראש רשימת הארצות המגדלות פרי זה באופן מסחרי נמצאות איראן, טורקיה וארצות הברית.

לשני המינים הידועים מספר זנים, אך שניהם זקוקים לאקלים קר של בערך 1,000 שעות קור, ושניהם מואבקים על ידי דבורים. עץ הדובדבן זקוק לעץ דובדבן סמוך על מנת להניב פרי.

פירות הדובדבן מהווים מאכל נפוץ. נהוג גם לאכלם כתוספת לעוגות, סלטי פירות ועוד. דובדבנים נמכרים לעתים קרובות כשהם מגולענים ובתוך סירופ מתוק. בנוסף, נהוג להכין מדובדנים ריבות, מיצים וליקרים כגון שרי הרינג.

הודות לצבעו האדום העז של הפרי משתמשים בו רבות לקישוט מאכלים. מקובל לשים דובדבן על הקצפת המעטרת עוגות, מילקשייקים וכדומה, ומכאן הביטוי "הדובדבן שבקצפת", שפירושו: החלק הטוב ביותר.

גרעין הדובדבן משמש להכנת תבלין שנקרא "מחלב" (בערבית: محلب). יש הנוהגים לטחון את המחלב לתיבול של מאכלים מזרחיים או לבצק.